קו התפר- התייחסות בתי המשפט לגרפולוגיה

השוואת כתבי יד וחתימות אינו תחום שונה במובהק מהגרפולוגיה, אלא מדובר, לפי ראיית הגרפולוגים, בתחום שהוא ענף בתוך הגרפולוגיה. ההבדל הוא, מבחינת הגרפולוג, שבהשוואת כתבי-יד (גרפולוגיה משפטית) אין התייחסות מיוחדת לקווים אישיותיים, אלא לבדיקה טכנית של מרכיבי הכתב. למעשה, הגרפולוג המשפטי נשאר בדרך כלל רק בשלב א' של הבדיקה הטכנית ולא עובר לשלב ב' של ניתוח האישיות .
מדי פעם קורה שהגרפולוגיה האבחונית נדרשת כדי להכריע בסוגיות משפטיות דווקא. סוגיות החוזרות על עצמן הן כאלה הדנות בגמירות הדעת של אחד מהצדדים כאשר חתם על הסכם כזה או אחר.
קורה כי בעיקר בצוואות, הסכמי ממון, נטענת לעיתים הטענה כי החותם לא היה צלול דעת / חתם תחת איומים / היה שיכור או מסומם. דרך אבחון המצב הנפשי של החותם או הכותב, בעזרת הגרפולוגיה, ניתן לא פעם להכריע בסוגיות אלו.
השערתי בבואי לבדוק את העניין, כי יימצאו מקרים רבים בהם נעזר אחד הצדדים בגרפולוגיה כדי להוכיח גמירות דעת, הסתברה כלא נכונה. מספר פסקי הדין בהם נתקלתי אשר בהם בית המשפט בחר להתייחס לסוגיה, או להיעזר בגרפולוגיה כדי לבדוק גמירות דעת הוא מועט ביותר, ונראה כי קיימת כאן אי בהירות ואי אחידות בגישות של השופטים למקרים כאלו במקרה הטוב, והסתייגות של בתי המשפט משימוש בכלי זה במקרה אחר.
במעט מקרים בהם נתקלתי נדרש בית המשפט להתמודד עם שאלת קו התפר בין הגרפולוגיה המשפטית לאבחונית, כלומר לדון במצבו הנפשי / רגשי של כותב או חותם כדי ללמוד על גמירות הדעת שלו לגבי המסמך הנדון. למשל:
בעניין עזבון המנוחה ש.ש.ז"ל (המנוחה) נגד צ.ש. ובעניין צ.ש. נגד ס.ב.ה, ש.ש, ש.פ, ש.ש, ש,ש. "להוכחת חוסר כשירותה של המנוחה בעת החתימה, הגישו המתנגדים, כאמור, חוות דעת של גרפולוג, המתייחסת רובה ככולה למסקנות בתחום מצבה הנפשי וכשירותה של החותמת. סוגיה זו לא נבחנה עד כה בפסיקה, ומצאתי לנכון עליה את היריעה: בחוות דעתו כותב הגרפולוג כי נתבקש לחוות דעה בשאלת זהות חותם חתימות המחלוקת (השרבוט שעל גבי הצוואה) וכן בשאלת מצב החותם במועד חתימת הצוואה. באשר לשאלה הראשונה קבע מסקנה של אפשרות סבירה של זהות בין השרבוט המוכרת על מסמכים קודמים. באשר לשאלה השנייה, קבע הגרפולוג כדלהלן: – חותמת חתימות המחלוקת הייתה, במועד חתימתן, במצב של חוסר אוריינטציה ודיס אינטגרציה למציאות. – ניכרים בכתב היד שבחתימות המחלוקת קשיי קליטה ועיבוד של גירוי חיצוניים, והעדר כושר שיפוט אובייקטיבי. – ניכר בכתב היד שבחתימת המחלוקת היעדר יכולת לקיים תהליך מנטלי של חשיבה לקבלת החלטות. – חושי חותמת חתימות המחלוקת, במועד חתימתן, היו מעורפלים במידה שפגעה במועד הנ"ל בין טוב לרע ולהביע את רצונה.
המתנגדים מבקשים לקבל את חוות דעתו של הגרפולוג בבחינת חוות דעת מדעית, וסומכים עמדתם על קביעת ביהמ"ש העליון לפיה "על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש.."…ולכן מותר – ולעיתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על-מנת לבסס טענה בדבר אמינותה (או אי אמינותה) של חתימה" (ע"א 5293/90).
במקרה נוסף בו נתקלנו, נטען כי חותמת על צוואה לא הייתה במצב המאפשר גמירות דעת, תיאר כב' השופט מוני חבש: "על כך, הם העידו גרפולוג מטעמם, מר ה'. מר ה' ניתח את שתי החתימות, וכן עיין במסמכים רפואיים ובצוואתה של המנוחה מיום ה 31.3.77. מסקנתו מבדיקת החתימות הייתה כי מצבה הנפשי של המנוחה לא היה יציב, וכי העובדה שחתמה פעמיים על הצוואה מעידה על שכחה (אלצהיימר), העדר ריכוז ופיזור נפש, מצב שלא אפשר לה להפעיל חשיבה צלולה. חתימותיה בוצעו לדעתו בצורה אוטומטית ממרכז כתיבה במוח ומרפלקסים של תנועות פיזיות, אך לא של החשיבה. על כן, לדעתו, ספק רב אם החותמת הבינה את תוכנה של הצוואה……..". עז 598/97 עקיבה סרולוביץ' נ' שרה דוידויץ'. אך למרות זאת לא נתן השופט משקל לחוות הדעת עקב הסתמכותו על התייחסויות העליון לגרפולוגיה בעבר
בתא 124144/01 אלחינאוי ענאיה נ' עובדיה דוד, שם סירב בית המשפט המחוזי בערעור על צוואה, מציין בית המשפט כי "בצר להם, טרם מתן ההחלטה ע"י בית משפט השלום, עתרו התובעים בבקשה לצרף, כתחליף למסמך רפואי, חוו"ד גרפולוג מטעמם. בחוות דעתו מצא הגרפולוג כי קיימים הבדלים בין חתימותיו של התובע בין התקופה שבסמוך לתאונה לבין חתימותיו של המנוח בסמוך להתאבדותו. המומחה סבר כי יש בהבדלים אלו כדי להעיד על שינוי שחל במצבו הנפשי של המנוח. בית משפט השלום דחה בקשה זו בהחלטה נפרדת עליה לא הוגשה בר"ע…….. ועוד אני מפנה בעניין זה להחלטתי מיום 15.2.98 שם לא התרתי צרוף חוו"ד גרפולוגית לבקשה למנוי הנדונה כעת".
עוד מקרה בו התבקש בית המשפט לענייני משפחה לקחת בחשבון במסגרת שיקוליו חוות דעת המעידה על גמירות דעת נפשית בעת חתימה על צוואה, סירב כב' השופט בן ציון גרינבנגר בנימוקו הבא: "הגב' … מבקשת לסמוך אף על חוות דעת גרפולוגית שצירפה, המנתחת את חתימת המנוח וקובעת כי זו בוצעה ללא כפייה חיצונית. לדעתה של המומחית, בחתימת המנוח אין סימנים ללחצים מגורם זר או סימנים המעידים על הפעלת לחץ נפשי או פיזי על החותם. אי לכך, מסקנתה היא שהחתימה נכתבה בצלילות הדעת ומתוך הכרה ומודעות מלאה של המנוח למעשיו. ואולם, בכל הנוגע למצבו הנפשי של המצווה בעת עריכת הצוואה, הפסיקה הישראלית אינה מכירה בקבילותה של חוות דעת המתבססת על ענף זה של הגרפולוגיה. לעניין זה ראה החלטתו של כב' השופט שוחט בבש"א 5863/02 ד.ר. נ' א.ו (לא פורסם) (12.12.02) :
עם כל הכבוד, את הטענה שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה יש להוכיח (לבד מראיות ישירות) באמצעות מומחה רפואי ולא באמצעות גרפולוג. אמנם קיים בגרפולוגיה ענף שעניינו הסקת מסקנות לגבי אופיו ותכונותיו האישיות של הכותב כמו גם מסקנות לגבי מצבו הנפשי והרפואי בעת כתיבת המסמך נשוא הבדיקה. יחד עם זאת הפסיקה בישראל לא התייחסה עד כה לענף זה ובוודאי לא קיבלה כראייה חוות דעת מן הענף הזה. בת.ע. (י-ם) 1201/96; 1277/96, בן הרוש ואח' נ' שאולקר ואח', תק-מח 2000(1), 1504 קובעת כב' השופטת הכט, לאחר ניתוח מעמיק של פסיקה אמריקאית בהתייחס לקבלת חוות דעת מן הענף האמור, כי אין לקבל חוות דעת שכזו כראייה, ומכל מקום בוודאי כאשר ישנה התנגדות לכך מטעם אחד הצדדים" .
להלן ציטוט השופטת במקרה זה: " אשר על כן, נדחית חוות דעתו של הגרפולוג נ', בכל הנוגע למצבה הנפשי וההכרתי של המנוחה בעת החתימה על הצוואה. לא הוכח לי, אם כן, שמצבה הנפשי של המנוחה בשעת החתימה על הצוואה היה כזה שמנע ממנה להבחין בטיבה של הצוואה."
כן ראה פסק דינו של כב' השופט חבש בעז' 598/97 ע.ס נ' ש.ד ( לא פורסם) (15.1.01) :
הטענה שהגרפולוג איננו רופא, ובוודאי שאיננו פסיכיאטר, ואף אין לו כל הכשרה בתחומים אלו, היא טענה שיש להיזקק לה. כמו כן, תחום זה של הגרפולוגיה אינו מוכר בבתי המשפט כחוות דעת קבילה. הנושאים בהם בתי המשפט כן נזקקו לחוות דעתם של גרפולוגים הנם בעניינים של בדיקת אמיתות חתימות (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שא' רחמים בע"מ ואח', מז(3) 240, 262 – 263), ואז אף נקבע, כי חוות דעת כזו יכולה לשמש בסיס יחיד להרשעה במשפט פלילי (ע"א 46/77 בוכוולנד נ' ברקליס דיסקונט בע"מ, ל"ג(1) 715). אך לא נמצא פסק דין אחד בו מחווה גרפולוג את דעתו בעניינים שברפואה…בפסק דין שיצא לאחרונה מלפני בית משפט זה (עז' 1201/96, עז 1277/96 הנ"ל, לפני כב' השופטת הכט) נדון מקרה דומה, בו ביקשו המתנגדים לקיום צוואה, להסתמך על חוות דעת גרפולוגית , על מנת לקבוע את מצבה הנפשי של המצווה בעת חתימתה על הצוואה. בפסק דין זה נקבע, כי תחום הגרפולוגיה נחלק לשני ענפים, אשר גם אם חלק מהכלים המשמשים בהם דומים, הרי שתכליתם וביסוסם שונים בתכלית. גם אין דמיון בהכרה המוענקת לשני הענפים בקהילייה המדעית ובמערכת המשפט. הענף האחד הוא מדע זיהוי כתב היד, העוסק בשאלת הזהות בין שתי דוגמאות כתב יד. זהו ענף בגרפולוגיה שקיבל הכרה מדעית ממש, ורק
אליו מתייחסת הפסיקה כ"מדע שימושי". התחום השני, ענינו הסקת מסקנות לגבי אופיו ותכונותיו האישיות של הכותב, וכן לגבי מצבו הנפשי והרפואי בעת כתיבת המסמך הנבדק. תחום זה הפסיקה בישראל לא התייחסה אליו, מכאן שתחום זה איננו קביל כראיה. (גם לפי ההפניות לפסיקה האמריקאית שבפסק הדין הנ"ל עולה כי תחום הגרפולוגיה העוסק בניתוח כתב יד העוסק בניתוח נפשי – רפואי, מבלי שנותן חוות הדעת יהיה בעל השכלה בתחום הפסיכולוגי, איננו קביל. Warren v. Hartnett, 561 S.W.2d 860 (1977), Cameron v. Knapp 520 N.Y. S.2d 917 (Sup . "
עז 06 / 42190 פלונית נ' אגודת [פדאור (לא פורסם) 09 (37) 473 ], עמוד 6
בפס"ד אחר, בו השופטת התבקשה להתייחס לטענת שינוי מגמה בנושא התייחסות בתי המשפט לענף הגרפולוגיה כמאבחן מצב נפשי, התייחסה כב' השופטת ערכובי רחל כך:
"השאלה העומדת בפניי בעניין זה הינה האם ניתן לקבל חוות דעת של מומחה לכתב יד על מנת להוכיח את מצבו הנפשי של הכותב או החותם.
כב' השופטת הכט בעז' (מחוזי ירושלים) 1201/96 – סופי בן הרוש נ' צפניה שאולקר .תק-מח 2000(1), 1504 ,עמ' 1510,מבהירה את ההבדל שבין שני התחומים הנוגעים לענייננו, תחום הגרפולוגיה ותחום זיהוי כתב יד, וכך נאמר:
"תחום הגרפולוגיה נחלק לשני ענפים, אשר גם אם חלק מהכלים המשמשים בהם דומים, הרי שתכליתם וביסוסם שונים בתכלית, וכך גם אין דמיון בהכרה המוענקת לשני הענפים בקהילייה המדעית ובמערכת המשפט. הענף הראשון שאליו, ואליו בלבד, מכוונת ההלכה הנ"ל הוא מדע זיהוי כתב-יד. בתחום זה אוסף המומחה בבדיקתו נתונים רבים, לפיהם בסופו של דבר מחווה הוא דעתו באשר למידת ייתכנותה של הזהות בין שתי דוגמאות הכתב. כל העמדות שהובעו בפסיקה, ובכללן העמדה שהובאה לעיל בעניין בנק הפועלים, התייחסו לחוות דעת גרפולוגיות מן הענף של זיהוי כתב-יד, ואך ורק ענף זה הוכר כ"מדע שימושי" כאמור.
הענף האחר של תחום הגרפולוגיה עניינו הסקת מסקנות לגבי אופיו ותכונותיו האישיות של הכותב כמו גם מסקנות לגבי מצבו הנפשי והרפואי בעת כתיבת המסמך הנבדק, ויכונה "ניתוח כתב-יד". הפסיקה בישראל לא התייחסה עד כה לענף ניתוח כתב-יד, ובוודאי לא קיבלה כראיה חוות דעת מן הענף הזה."ובהמשך:
"…באותו מקרה אף נאמר שבשום מקרה בעבר לא התיר ביהמ"ש ניסיון להגיש חוות דעת של ניתוח כתב-יד. על מנת שחוות דעת תהיה קבילה כראיה בבית משפט, יש תחילה להראות כי השיטה נתפסת כמקובלת ורווחת בקרב הקהילייה המדעית. הלכה זו נקבעה בפסה"ד האמריקני המנחה בעניין Frye v. United States (293 F. 1013 (1923 )),ואומצה בכמה פסקי דין. אכן במרוצת השנים רוככה ההלכה, לפחות לגבי משפטים אזרחיים, אך גם במקרים אלה התקבלו חוות דעת למרות חוסר מקובלות בקהילייה המדעית, רק בתנאי "ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט"
באי כוח הנתבעים טענו כי בפסקי דין מאוחרים יותר הכיר ביהמ"ש בחוות דעת גרפולוגיות לשם ניתוח כתב יד ובדיקת השאלה מהו מצבו הנפשי של הכותב, אלא שאין בפסקי דין אלה כדי לשנות את ההלכה הנוהגת עד כה, ולדעתי צודק ב"כ התובעים בטענתו כי פסקי הדין הללו אינם משקפים הלכה מאוחרת ששונתה.
במה דברים אמורים, בפס"ד פש"ר 6083/05 המחלוקת נגעה לזיהוי החתימה, הייתה טענה של זיוף, והמומחה מונה בהסכמה.בע"ז 6323/95 ביהמ"ש ניתח את עדויותיהם של הרופאים כדי להגיע למסקנה בדבר מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה. זאת ועוד, כלל לא ברור האם הייתה התנגדות להגשת חוות הדעת.
והחשוב מכך, לא הייתה התייחסות לשאלה העומדת בפניי, כמחלוקת, כלומר, מעיון בפסקי הדין אליהם מפנים ב"כ הנתבעים, לא עולה כי השאלה – האם ניתן להגיש כאשר צד אחד מתנגד לכך, חוות דעת של מומחה לכתב יד על מנת לברר את מצבו הנפשי של הכותב, היא שעמדה לנגד עיני ביהמ"ש. לפיכך, אין להסיק מתוך פסקי הדין שצוטטו על ידי ב"כ הנתבעים כי שונתה ההלכה וכי כיום ניתן להגיש חוות דעת של גרפולוגים לצורך בחינת מצבם הנפשי של הכותב או החותם.
יחד עם זאת, כפי שהבהרתי בדיון, באם המומחים שחוות דעתם הוגשו היו מסתפקים בבדיקת החתימה, ולעצם העובדה הנטענת על ידי הנתבעים, כי אין כל שינוי בחתימה, היינו מבחינת ממצאים טכניים בלבד, ולא מוסיפים את המסקנה הנוגעת למצבה הנפשי של החותמת, הייתי נכונה להותיר את חוות הדעת על כנן.
ב"כ הנתבעים טען כי בחוות דעתו של ח', אין כל התייחסות למצבה הנפשי של החותמת, היא התובעת, אלא שב"כ הנתבעים לא דק פורתא, המומחה מציין במסקנותיו כי : "לא מצא כל סימנים המעידים על השפעה". כיצד מגיע המומחה למסקנה זו? זוהי מסקנה שהמומחה אינו יכול להסיק, שכן כאמור לעיל, בחינת כתב יד, להבדיל מזיהוי כתב יד טרם הוכר כמומחיות המאפשרת הגשת חוות דעת.הגדיל לעשות המומחה נ' אשר בחוות דעתו אשר מסיק כי התובעת לא הייתה במצב של התרגשות כאשר חתמה את חתימתה.לפיכך, אני מורה על הוצאת חוות הדעת של המומחה מר נ'. ביחס לחוות דעתו של מר ח', אני מורה על מחיקת סעיף ט עמוד 5 לחוות הדעת, ומותירה את שאר חוות הדעת על כנה.
א 209277/02 מרים וינברג נ' עו"ד פנחס זלצר
גישות אחרות:
לעומת הכתוב עד כה, ניתן לראות כי קיימת גישה אחרת אצל שופטים שונים אשר מתייחסים להשפעה האפשרית של מצב נפשי על כתב היד. במקרה שלפנינו, בו נחשד אדם כי לא הוא נכח בבחינה באוניברסיטה וכי שלח אחר במקומו, מתייחס כב' השופט נ. אבו טהה לחוות דעת גרפולוגית אשר התייחסה לשינויים הרגשיים על כתב היד ככאלו שגרמו לנחשד לכתוב אחרת מאשר בזמן רוגע, דבר אשר מומחים לזיהוי כתב היד שמנגד, להם אין הכשרה פסיכולוגית, לא ציינו:"מנגד, קיימת חוות דעת מטעם ההגנה של גרפולוגית מוסמכת ומומחית לזיהוי כתבי יד הגב' ר' שסומנה נ/ 1 שקבעה שנמצא דמיון ברור בין אותיות שונות במסמך השנוי במחלוקת ובין דוגמאות כתב אחרות. עוד קבעה כי סגנון כתיבתו של הנאשם מגוון ומשתנה, מושפע מאוד מתנאי שטח, מצב נפשי ובטחון. עוד קבעה שניתן למצוא מקומות בהם עיצוב מקורי וייחודי המאפיין את הכותב חוזרים על עצמם גם במסמך השנוי במחלוקת וגם בדוגמאות כתב שונות שנבדקו.גב' ר' מתייחסת גם לחוות דעתם של א' וב' וסבורה כי המומחים לא התייחסו להשפעה הנפשית הפסיכולוגית לאדם שנמצא בתנאי מתח על כתב ידו. עוד היא סבורה כי הנאשם הוא אדם רגיש אשר מושפע ממצבי אי-וודאות ועל כן תחושות אלה משפיעות בהכרח על כתב ידו. עוד סבורה כי קביעת המומחים התעלמה מבדיקת הפרמטר הרגשי שמאפיין את הנאשם. דומני שניתן למצוא תימוכין למסקנת הגב' ר' בעובדה שברשות הנאשם נמצא אישור "התאמות לליקויי למידה". המשמעות של אישור זה היא לנבחן ניתנת אורכה בזמן לעומת נבחנים אחרים – האישור הוצג במסגרת חקירתו הנגדית של הנאשם על ידי התובע. " תפ 04 / 3844 מדינת ישראל – לשכת תביעות נגב נ' אלעוברה עזאת [פדאור (לא פורסם) 08 (25) 615 ], עמוד 5

במקרה הבא שלפנינו, ניתן להבחין כי בית המשפט עצמו, גם ללא עדות מומחה גרפולוגי, הכיר בהשפעה של לחץ ומתח נפשי על כתב היד. להלן דברי כב' השופט גדעון ברק : " אינני מכיר, כמובן, את כתב ידו של הנאשם, ברם מאותה הצהרה שנכתבה בכתב ידו של הנאשם (ת/21) עולה (מבלי להיות גרפולוג מקצועי) כי הכותב היה בלחץ עת כתיבת ההצהרה. המחיקות, הכתב והתוכן הלא ברור מצביעים על היות הנאשם בלחץ מסוים עת כתב ההצהרה."

פ 3634/01 מדינת ישראל נ' חג'בי ישראל

ובמקרה הבא, כב' השופטת רונית פיצ'טוק אלט בחרה להתייחס לחלק מהפרשנות הפסיכולוגית של גרפולוג משפטי כלגיטימית וכקבילה: "המומחה התייחס, כאמור, לשונות בחלק ממרכיבי העיצוב בתחילת חתימות המחלוקת ביחס לדוגמאות החתימה, וב"כ הנתבעים טוען כי ההסבר האפשרי שנתן לכך המומחה הוא גרפולוגיה במובן של ניסיון ללמוד על אישיותו של החותם מכתב ידו, תחום שלא הוכר במשפט הישראלי.

אינני מקבלת טענה זו. ראשית המומחה נתן הסברים אפשריים לשונות בחלק ממרכיבי העיצוב בתחילת החתימות שבמחלוקת ותו לא, בקבעו כי אין בשונות כדי לשנות ממסקנתו בדבר הזהות בין החתימות שבמחלוקת לדוגמאות החתימה, בין היתר בהסתמך על זהות בפרמטרים גרפיים שהכותב אינו מודע להם ושקשה לשנותם.

שנית היסוס ורצון להכחיש אינן תכונות אופי אלא חלק מעבודת גרפולוג משפטי, בין היתר בקביעה כי חתימה מסוימת מזויפת, והמומחה מטעם הנתבעים נתן ביטוי של ממש לטענה כי החתימה לוקה בהססנות וחוסר ספונטניות, קביעות שהן בהחלט בתחום המומחיות של גרפולוג משפטי, וקבילות במשפט הישראלי." א 23645/99 ולינסקי את וידרגורן נ' ת.מ.י